רש"י על שיר השירים ד׳:י׳

« רש"י על שיר השירים ד׳:ט׳ רש"י על שיר השירים ד׳:י״א »

10 מַה־יָּפ֥וּ דֹדַ֖יִךְ אֲחֹתִ֣י כַלָּ֑ה מַה־טֹּ֤בוּ דֹדַ֙יִךְ֙ מִיַּ֔יִן וְרֵ֥יחַ שְׁמָנַ֖יִךְ מִכׇּל־בְּשָׂמִֽים׃

פירוש רש"י על שיר השירים ד׳:י׳

10 מַה יָּפוּ דֹדַיִךְ. כָּל מָקוֹם שֶׁהֶרְאֵית לִי שָׁם חִבָּה יָפֶה הוּא בְעֵינַי: גִּלְגָּל, שִׁילֹה, נוֹב וְגִבְעוֹן, וּבֵית עוֹלָמִים. הוּא שֶׁיָּסַד הַבַּבְלִי: "מְנוּחָה וּשְׁאָר וִעוּדִים". "מְנוּחָה", זוּ יְרוּשָׁלַיִם. "וּשְׁאָר וִעוּדִים", מָקוֹם שֶׁנִּתְוַעֲדָה שָׁם שְׁכִינָה לְיִשְׂרָאֵל:

11 וְרֵיחַ שְׁמָנַיִךְ. שֵׁם טוֹב:

« רש"י על שיר השירים ד׳:ט׳ רש"י על שיר השירים ד׳:י״א »